<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — פירוש שלוש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן</h1>
<h2>דף קנז:</h2>
וגרסינן בפ"א דמנחות הלכה קמץ בשמאל פסל [ט' ע"ב]. ובגמרא מנא הני מילי א"ר זירא דאמר קרא ויקרב את המנחה וימלא כפו ממנה. כף זה איני יודע מהו כשהוא אומר על כף הכהן השמאלית, כאן שמאלית הא כל מקום שנאמר כף אינו אלא ימין. והאי מיבעיא ליה לגופיה. שמאלית אחרינא כתיבה, ואימא אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות שמאלית אחרינא כתיב, ואימא מה כאן שמאלית אף בעלמא נמי שמאלית. ארבע שמאלית כתיבי תרי בעני ותרי בעשיר. בכל חד אמרינן חד לגופיה ואידך כאן שמאלית הא בעלמא ימין. וליכא למידק דהכא נמי דחד לגופיה, מכל מקום ליהוי אידך מיעוט אחר מיעוט. ליכא למימר הכי דכיון דכף סתם כתיב בעלמא בקומץ מנחה והכא כתיב שמאלית, אי לא כתב שמאלית אחרינא נילף מהכא מה כאן שמאל אף לענין קמיצה נמי, להכי (כתבתי) [כתביה] דדוקא הכא הא בעלמא דוקא ימין. ואיצטריך גבי עשיר למיכתב תרי שמאל ולגבי עני, איכא למימר שום צריכותא. ואחר שיטה זו אין לשאול למה לא מנה רבי ישמעאל מדה זו, מפני שבגוף המצוה קאי.
ונראה לי דוי"ו מוסיף על ענין ראשון וכן סמוכין דהוי בכלל דבר הלמד מענינו שהכתוב עשהו כאילו [היה] ענין אחד. והסמוכין אי דמשנה תורה משום דמוכח ומופנה [יבמות צ' ע"א], אי בכל התורה דריש סמוכין, כיון דסמוכין אין הפרש ביניהם. אי נמי דאיכא למתמה אקרא דאיבעיא [ליה] למיכתביה בהדי דדמי ליה בפרשה וכתבה בשאר. כההיא דפרק ארבע מיתות [סנהדרין נ"ה ע"א] ומייתי לה בהבא על יבמתו [יבמות נ"ד ע"ב], אמר ליה רבינא לרבא המערה בבהמה מהו אמר ליה אם אינו ענין להך העראה הכתובה גבי אחות אב ואחות אם דאתיא בהקישא דרבי יונה. והעראה בנדה כתיבא התם, תניהו ענין להעראה דבהמה. ומסקינן מכדי בהמה חייבי מיתת בית דין היא, מאי טעמא כתיב העראה דידה בחייבי כריתות, ליכתוב גבי מיתות בית דין וליליף מיתת בית דין ממיתת בית דין. ומשני איידי דכוליה קרא לדרשא אתא כתב נמי מילתא דדרשא. הוי בכלל דבר הלמד מענינו.
ומדת הקש כבר כתבתי (פ"א) כי בכלל דבר שהיה בהכלל ויצא מן הכלל ללמד שללמד על הכלל כולו יצא להקישו לו, וכל שכן כששתי תיבות תלויות זו בזו. כגון [ויקרא ז'] כחטאת כמנחה והיה לכהן כאשם [ויקרא ה']. ואם גנב יגנב היקישא הוא, כדאיתא במרובה הלכה ראשונה [ב"ק ס"ג ע"ב]. וכההיא דאלו מקומן [זבחים נ"ד ע"ב] דתנן זבחי שלמי ציבור שחיטתן בצפון ונאכלין [לפנים מן הקלעים] לזכרי כהונה. ובגמרא [אייתי לה] מהיקישא דכתיב שעיר עזים אחד לחטאת ושני כבשים לחטאת מה חטאת לזכרי כהונה אף זבחי שלמי ציבור. ועל עולותיכם ועל זבחי שלמיכם, מה עולה בצפון אף זבחי שלמי ציבור [בצפון]. מה עולה קדשי קדשים אף זבחי שלמי ציבור קדשי קדשים, לאוכלן לפנים מן הקלעים, וכמה וכמה וכיוצא בהן. ובכלל זה מקרא נדרש לפניו ולאחריו, או לפני פניו, כולם בכלל דבר הלמד מענינו.
ורבי ישמעאל דדריש כל התורה בכלל ופרט. הוא הדין בריבה ומיעט, כדאיתא בכמה דוכתי [חולין ס"ז ע"א, ב"ק ס"ד ע"ב] [דבי רבי ישמעאל תני] במים במים ב' פעמים אין זה כלל ופרט אלא ריבה ומיעט. ומאן דדריש נמי התורה בריבה ומיעוט אית ליה כלל ופרט. כדאיתא בנזיר בתחילת פרק שלשה מינין [ל"ה ע"א]. ורבינו הילל הביא לכל מדה ומדה וכיוצא בה במקום אחר. ואחי הרב רבי מאיר הוסיף גם הוא להביא הרבה. ובמדות שלשים ושתים שיסד רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי בכל מדה שדרש שהאגדה נדרשת, דרש והביא כיוצא בו.
גרסינן באלו טריפות הלכה ניקבה [הקיבה] [חולין מ"ט ע"א] א"ר יצחק בר נחמני חלב שע"ג הקיבה כהנים נהגו בו היתר כרבי ישמעאל שאמר משום אבותיו, וסימנך רבי ישמעאל כהנא ומסייעי כהני. ורמינן התם דרבי ישמעאל אדרבי ישמעאל. ומשני משום אבותיו וליה לא סבירא ליה. שמעינן מינה דכל היכא דבמשנה וברייתא [מביא] רבי ישמעאל סתם, כהן היה בין הראשון בין האחרון. ומשני התם מאי מסייעי כהני, דקא מוקים ברכה (בהלויים) [בהכהנים] במקום ישראל דכתיב ואני אברכם.
